ארכיון של קטגוריית ‘מאמרים’

רבי שמעון

יום פטירתו של רשב"י והוא יום שמחה

כותב ספר התודעה וזת"ד: מסורת קבלה היתה מדור דור שיום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי – ל"ג בעומר היה. ויום פטירתו נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ על ידי הסודות הטמירים שגִּלה לתלמידיו באותו יום ושנכתבו בספר הזוֹהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שענינים נשגבים אלה נתגלו לבריות. והיה היום הזה לו ולתלמידיו שהיו אתו, כיום ההילולא, כלומר, כיום שהחתן שמח בחופתו. והיה אותו היום ארוך משאר כל הימים ולא שקעה שמשו עד שגִּלה כל מה שנִּתנה לו רשות לגלות, אז נתן רשות לַשֶּׁמש שתשקע. שקעה השמש, יצאה נשמתו של ר' שמעון בר יוחאי ועלתה למרום. ומן הטעם הזה נהגו שמחה ביום זה, אף על פי שיום מיתת צדיקים הוא יום תענית, אלא שכך היה רצונו של ר' שמעון בר יוחאי וכך הנהיגו הקדמונים שיעשו את יום פטירתו יום שמחה כל השנים, כשם שהיה אז.
וכבר היתה נהוגה הדלקת הנרות בעסק גדול על קבר רשב"י בל"ג בעומר עוד מימים קדמונים, ורבנו עובדיה מברטנורא במכתבו לאחיו משנת רמ"ט, כך הוא כותב: 'בי"ח באייר יום מיתתו (של רשב"י), באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד':
משהופיע האר"י הקדוש וגדולי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שהיו להם עשר ידות בחכמה זו הנסתרה, הם למדו את העם גודל מעלת השמחה בהילולא זו, ואחריהם באו גדולי החסידות תלמידי הבעש"ט שהלכו בעקבות המקובלים, וכך נעשה ל"ג בעומר יום שהכל מעלים את זכר התנא האלהי רשב"י ומתפללים שזכותו תעמוד לכל ישראל ואורו יאיר בכל גבולותיהם.

מנהג ל"ג בעומר להדליק נרות אבוקות ומדורות

יום הסתלקותו של התנא האלהי, מרובה אור היה יותר משאר הימים, ככתוב באדרא זוטא. מכאן המנהג שמרבים בנרות ביום זה בבתי כנסיות ועוסקים לאורם בתורתו, מספרים בשבחו ומזמרים זמירות שתקנו לכבודו, ולומדים ב'אדרא זוטא' שמספר הזֹּהר הקדוש:
והיו מגדולי החסידות שעשאוהו יום טוב ממש. לבשו בגדי חג וערכו 'שלחן' ואמרו עליו דברי תורה, כמנהגם בשבת ויום טוב.
הרבי ר' ברוך ממזיבוז' נכדו של הבעש"ט, היה נוהג לעשות בל"ג בעומר של כל שנה שמחת סיום של לימוד בספר הזוהר, ומשנעשה הסיום לקחוֹ לספר הזוהר בידו ורקד עמו כמה שעות רצופות בהתלהבות ובדבקות עצומה, והיה לו יום זה מעין שמחת תורה.
הרב ר' חיים בן עטר, בעל 'אור החיים', היה פעם אחת בהילולא. וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו, וכל הדרך היה גועה וצועק: 'היכן אני השפל נכנס – למקום אש להבה שלהבת קֹדש וכל פמליא של מעלה וכל נשמות הצדיקים'; ובעת ההילולא היה שמח שמחה גדולה.
אף החיד"א בספרו 'מורה באצבע' מציֵּן: יום ל"ג בעומר ירבה שמחה לכבוד רשב"י זי"ע, כי הוא יום ההילולא דיליה, ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה. ויש מי שנוהג לעשות הלימוד בליל ל"ג בעומר בי עשרה, ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזהר ואדרא זוטא, והוא מנהג יפה.
ר' יוסף סופר, שעלה ארצה בשנת תקכ"ה מספר בספרו 'עדות ביהוסף': 'שלש פעמים בשנה הולכים מכל המקומות של ארץ ישראל על קברו: באלול, בניסן, ופעם שלישית בל"ג בעומר, וזאת נקראת הילולא דרשב"י. ויש להם קבלה מקדמת דנא שבאותו היום צריכים לשמוח ולעשות סעודות גדולות בתופים ובמחולות':

שבחי רבי שמעון בר יוחאי

מי הוא פני האדון הוי"ה? – זה רשב"י

כותבהזוה"ק (ח"ב לח) וזת"ד: באו רבי חייא ורבי יוסי השתטחו לפניו ונשקו ידיו, ובכו ואמרו, החקיקות העליונות והתחתונות, זוקפים ראשם בגללך. (חמישים שערי בינה שהם החקיקות שחקקה בהם החכמה זוקפים ראשם בזכותך שכולם מקבלים שפע והארה בזכות תורתך) עשה הקב"ה ירושלים למטה כמו של למעלה, עשה חומות העיר הקדושה ושעריה, מי שבא לא בא עד שלא יפתחו השערים, מי שעולה לא עולה עד דיתקנו מדרגות החומות, מי יכול לפתוח שערי העיר הקדושה? ומי יכול להתקין מדרגות החומות? זה רבי שמעון בר יוחאי שהוא פתח שערי סודות החכמה (דהיינו רשב"י בהקדמותיו לסתרי תורה הוא פותח את את שערי החכמה ומתרץ את כל הקושיות בתורה, כי רשב"י בדורו היה מקור חכמה כעין משרע"ה בדורו כי לו לבדו ניתנה הרשות לגלות סודות תורה בגלוי, ועל ידו זכו להשיג כל חכמי הדור), והוא התקין דרגות עליונות, וכתוב: (שמות לד כג) "יראה כל זכורך את פני האדון יהוה", מהו פני האדון יהו"ה? זה רבי שמעון בר יוחאי, שמי שהוא זכר מן הזכרים צריך לְהֵרָאוֹת לפניו!! עכל"ל.
ולכאורה נראים הלשונות האלו והשבחים בצורה מוגזמת ח"ו כמנהג עוע"ז שהיו מתייחסים לכהניהם כע"ז והדברים צריכים ביאור.
כתיב: בגמרא (ברכות ל"ב) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר יתפלל. מנא לן ממשה שנאמר: (דברים ג כד) "אתה החילות", ואחר כך (דברים ג כה) "אעברה נא".

ונודע מדברי האריז"ל כי בזכות סידור השבח הזה נעשה עיקר הורדת השפע והברכה לכל באי עולם, שאחר התפילה נמשך מלמעלה למטה הברכה והשפע על ידי צינורות השפע המושפעים והולכים ממדה אל מדה בבחינת מקבלין דֵין מן דֵין והכל כשהן מתיחדין אחד אל אחד, דהיינו המטרה לגרום לקב"ה שהוא באין ערוך לתחתונים להשפיע לכל העולמות, כך שבחו חכמים את רשב"י שהיתה מעלת תורתו מהם באין ערוך כדי שישפיע מאור תורתו.

ומזה נבין גם מש"כ בזוה"ק (ח"ב פ"ט:) שגילה רשב"י לחבריא סודות התורה, ואח"כ שיבחו את דברו מאוד ואיך נמשך מאתו טובה רבה לכל בני דורו, ואמרו: "וי לדרא כד יפוק מר מעלמא" (אוי לדור כשיצא אדונינו מן העולם), והוא דבר תמוה משום שנראה כחוסר דרך ארץ לדבר ככה לרבו.
אלא שצריך להבין שגם לצדיק צריך זמן על מנת להגיע לשיא תיקונו ולממש את הטמון בו בכח, והנה שהצדיק יסוד עולם בתחילת דרכו עדיין לא נתעלה כל כך למדרגה גדולה, ועדיין רצונו ושכלו ומחשבתו שורה בעולם זה, אז כל זה העולם מקבל מאתו שפע והשגה וכל טוב, משא"כ כשנסתלק מזה העולם לעולם שלמעלה ממנו, א"כ אינו יכול להשפיע על בני דורו שפע והשגה, כי איננו בזה העולם כלל, וזהו שאמרו וי יהא לדרא כד יפוק מר מעלמא, לא שכיונו על מיתתו, אלא רצו שכאשר יתעלה למדריגה גדולה עד שיצא במחשבתו ונשמתו מזה העולם, אז יהיה רעה לדור. והנה רשב"י זכה להיות משפיע גדול, למרות שהוא מעיד על עצמו (גיטין סז) אמר רבי שמעון לתלמידיו: בניי שְנוּ מדותי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא. ופרש"י: שנו מדותי – למדו תורתי. שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע – בחרתים ותרמתים מתוך עקרי משניותיו של ר"ע והיינו ברירה אחר ברירה.

ויוצא מכך שרבי שמעון מעיד על עצמו שהוא 2% מרבי עקיבא (תרומה עין בנונית אחד מחמישים הוה) ובכל אופן הורדה תורת הסוד בעיקר על ידי רשב"י, וצריך להבין עפ"י מש"כ האריז"ל (שער הגלגולים – הקדמה כו) והנה רשב"י ע"ה הוא בחינת היסוד עצמו, שממנו יצאו אותם העשרה טיפין (שהם תלמידיו המובהקים המוזכרים באדרא), ולכן הוצרך ללמדם תורה ולתקנם.

ועוד כתב בשער מאמרי רשב"י (פרשת משפטים) דע כי נשמות הצדיקים יש מהם שהם מבחינת אור המקיף ויש שהם מן האור הפנימי וכל אותם שהם מצד האור המקיף יש בהם כח לדבר בנסתרות וסודות התורה דרך כיסוי והעלם גדול כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם והנה רשב"י ע"ה היתה נשמתו מצד האור המקיף ולכן היתה בה כח להלביש הדברים ולדורשן באופן שאף אם ידרשם לרבים לא יבינום אלא מי שראוי להבינם. ולכן ניתן לו רשות לכתוב ספר הזוהר ולא ניתן רשות לרבותיו או לראשונים אשר קדמו לו לכתוב ספר בחכמה הזאת עם היות שודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו אבל הטעם הוא שלא היה בהם כח להלביש הדברים כמוהו וזמ"ש בריה דיוחאי ידע כו' ובזה תבין גודל העלם ספר הזוהר אשר כתב רשב"י שאין כל מוחא ומוחא יכול להבין דבריו.

כי לא תשכח מפי זרעו ס"ת יוחאי

מובא בגמרא (שבת קלח) וזת"ד: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, ואמר רבי שמעון בר יוחאי שלא תשתכח שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו" וכמבואר בזוה"ק (ח"ג קכ"ד) בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא. ועתה בוא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה: כי לא תשכח מפי זרעו סופי תיבות יוחאי ובודאי שלא תשכח מפי זרעו הוא רשב"י. ועוד מרומז שמו בפסוק אחר (דניאל ד') עיר וקדיש מן שמיא נחית ראשי תיבות שמעון.

דייך שאני ובוראך מכירין כוחך

שבחים צנוראים נאמרו על רשב"י בזוה"ק ובגמרא המעידים על עוצם נשמתו, כותבת הגמרא (ירושלמי סנהדרין ו) אמרו רבנן: בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון רבי יוחנן בן זכאי מינה את רבי אליעזר ואת רבי יהושע, ורבי יהושע את רבי עקיבה, ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת רבי שמעון. אמר ישב רבי מאיר תחילה נתכרכמו פני ר' שמעון, אמר לו רבי עקיבה: דייך שאני ובוראך מכירין כוחך

יכול אני לפטור את העולם מן הדין

כותבת הגמרא (סוכה מה) אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני.

(מתוך כרך מועדים באתי לארמוני)

ספירת העומר

סוד נתן הבבלי ומעשה התינוקות – ספירת העומר – באתי לארמוני

ולאור הקדמות אלו נבין מעשה בגמרא (שבת קלד) וזת"ד: אמר אביי אמרה לי האֵם: תינוק זה שהוא אדום הרי זה משום שעדיין לא נבלע בו הדם, שימתינו לו עד שיבלע הדם וימולו אותו, וכן אם תינוק ירוק (חיור) ועדין לא נכנס בו דמו שימתינו עד שיבוא בו דמו וימולו אותו, וכן שנינו בבריתא, אמר רבי נתן הבבלי: פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאה לפני אשה שמלה את שני בניה ומתו, שלישי הביאתו לפני וראיתי שהוא אדום, (פרש"י: שכל דמו מצוי בין עור לבשר, וכשמוהלין אותו יוצא כל דמו) אמרתי לה: המתיני עד שיבלע דמו, המתינה עד שיבלע דמו ומלה אותו וחיה, והיו קורים לאותו התינוק רבי נתן הבבלי "על שמי". שוב פעם הלכתי למדינת קפוטקיא ובאה אשה אחת כנ"ל שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא ירוק הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית (כלומר שהוא מחוסר דם ויש בו תרתי לגריעותא, אחד שאם נימול לא יצא ממנו דם ברית, והטפת דם ברית מצוה, כדכתיב: (זכריה ט) "גם את בדם בריתך, ועוד שמסוכן הוא שלא נוצר בו עדיין דם. אמרתי לה) המתיני לו עד שיפול בו דמו והמתינה לו ומלה אותו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי.

והנהמבאר האריז"ל בשער הכוונות והרמ"ע מפאנו כי הגמרא הזו רומזת לענין העומר, כי "הבבלי" גימטריא 49 כימי ספירת העומר. ישראל במצרים היו בחינת "גוי בקרב גוי", דהיינו כתינוק במעי אמו (וראה באריכות ב"באתי לארמוני" ח"ב עמ' ז-יג "גלות מצרים בסוד העיבור") התינוק הירוק – הוא תינוק חסר דם כמו שהיו ישראל במצרים, שהמצרים כביכול מצצו מישראל את כל דמם, וזה סוד מה שפרעה הרשע היה רוחץ גופו בדם שלוש מאות תינוקות בכל יום להרפא מצרעתו.

והנה בערב פסח הוריד הקב"ה הארות עצומות על ישראל בבחינת "פסיחה" (כפי שביארנו לעיל במאמר פסח – פסיחה בבחינות העש"ן) וזה סוד התינוק האדום שיש בו בו הרבה דם – שפע, שעדיין לא נבלע בגופו – כלים, והנה כל ימי העומר עד מתן תורה (שהוא בחינת הברית בין ישראל לקב"ה) דרושה המתנה להבלעת דמו, (כדי שיכינו ישראל את ה"כלים" שלא יפגעו מהברית וימותו, שהרי גם כך פרחה נשמתן עם כל דיבור של הקב"ה אלא שהיה להם זכות שהקב"ה החייה אותם בטל תחיה עיין שהש"ר ו,ג), כמו שקרה לשני התינוקות לפניו, ונלע"ד ששני התינוקות לפניו הם רמז לאדה"ר ונח שעליהם כתיב בחז"ל, שהייתה ראויה תורה להינתן על ידם, אלא שמתו ולא זכו לקבלה אלא תולדותיהם.

על אדם הראשון כתיב במדרש (ב"ר כד, ה) וזת"ד: אמר רבי יהודה ב"ר סימון: ראוי היה אדם הראשון שתינתן תורה על ידו. מהיכן מוכיח זאת? זה ספר תולדות אדם (דהיינו זה הספר הידוע, התורה) אמר הקב"ה: יציר כפי ואיני נותנה לו? חזר הקב"ה ואמר: שש מצוות נתתי לו ולא היה יכול לעמוד בהן והיאך אני נותן לו תרי"ג מצוות – רמ"ח מצוות עשה, ושס"ה לא תעשה. (ושוב חזר הקב"ה ואמר) ויאמר לאדם (לאדם נוטריקון לא – אדם, דהיינו) לא לאדם אני נותן כי אם לבניו שנאמר: "זה ספר תולדות אדם" (זה הספר שהיה צריך להנתן לאדם ניתן לתולדותיו).

ועל נח כתוב בזוה"ק (ח"ג ריו:) וזת"ד: ועוד העמידו חכמים, שעתיד היה משה לקבל את התורה בדור המבול אלא (לא קיבל אז) משום שהיו רשעים. (וראה ב"כגבר יאזור חלציו" עמ' קע ענין גלגול משה בבשרו של נח בסוד "בשגם הוא בשר", ותשכיל). ועוד בזוה"ק (ח"א נח:) וזת"ד: בוא וראה כיון שנולד נח….עסק בספרו של אדה"ר ובספרו של חנוך והיה עוסק בהם (לדעת איך) לעבוד את ריבונו. ואם כן נח היה תפקידו כמו של אדה"ר וכמותו היה צריך לקבל את התורה אלא שדורו לא היה זכאי ומשום חטאו "וישכר ויתגל בתוך אהלו" ומעשה חם שסירסו וריבעו (עיין בספרי "כגבר יאזור חלציו" עמ' פא) גרם שתינתן התורה בדור כ"ו (אחר שהחל התיקון מדורו של אברהם אבינו, עיין באורך "כגבר יאזור חלציו" עמ' ע')

והנה בשם נתן הבבלי רמוז נ' שערי בינה הכלולים מעשר שהם 500 בגימטריא "נתן". וכן נ' קאי על בחינת 50 שערי בינה, ות"ן בבחינת עשר פעמים שם מ"ה. וקראו אותו על שמי – עולה 450 כמנין עשר פעמים שם מ"ה מראה על התפשטות הדמים בכל עשר ספירותיו. תינוק המכיר את אמו אין נותנים אותו למינקת אחרת מפאת סכנת נפשות (תוספתא נידה פ"ב), והתינוק מכיר את אמו אחרי 50 יום , מכאן שאחרי 50 יום של העומר הקב"ה הוא ה"מינקת" של עם ישראל ולא יתן אותנו ח"ו למינקת אחרת.

 

362373

ספירת העומר

ספירת העומר מעומד

כתוב ב"ספר התודעה" ביום השני של פסח יתחיל לספור מן הלילה ספירת העומר, וצריך שלא יאחר, אלא בתחילת הלילה יספור מיד, כמו שלמדו מקצירת העומר "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תחל לספור" (למדך שהקצירה והספירה באין כאחד. "שבע שבתות תמימות תהיינה", אימתי אתה מוצא אותן תמימות בזמן שאתה מונה מבערב) ויספור מעומד כמו שלמדו מ"בַּקָמַה", אל תקרי בקמה אלא בקומה, וראוי לומר אל תקרי מפני שניכר שהכתוב מיותר, שהרי ודאי קצירת העומר אינו אלא בקמה, אלא ודאי שהכתוב בא ללמד על ענין הספירה שהיא בקומה. ועוד למדו בנין אב מכאן, כל מקום שנאמר "לכם" הוא מעומד. ואם ספר כשהוא יושב – יצא, ואינו חוזר וסופר. ויש נותנים סימן לספירת העומר שהיא במעומד: עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד. עצת – נוטריקון: עומר, ציצית (עטיפת הטלית), תפלין (לספרדים הנחת תפילין של ראש) – לעולם תעמוד.

ונלע"ד לתת טעם למה ג' מצוות אלו כמבואר בטבלה:

ענינה עפ"י פנימיות המצוה
אור מקיף ציצית
מוחין, אור פנימי תפילין

כלי

עומר

הנה ידוע שטלית היא אור מקיף כמ"ש הרש"ש (נהר שלום טז:) וז"ל: טלית הוא אור המקיף הגדול החיצון המקיף לכל כללות ז"א (טלית קטן כנגד העיבור, וטלית גדול כנגד היניקה עיין עוד דברי שלום לרב עפגין עמ' קס"ב), והתפילין הוא בחינת המשכת המוחין (עיין "באתי לארמוני" ח"ה עמ' קכ "תכלית התפילין לחבר מח עם הלב", וכן שם בעמ' קכו "שי"ן של שלושה ושל ארבעה ראשים") וכמ"ש האריז"ל (שער הכוונות – דרושי תפילין דרוש ה) בחינת התפילין הם הארת המוחין אחר שנכנסו בפנים ויצאו לחוץ בסוד אור מקיף וכפירוש הגר"א לספרא דצניעותא – פרק א וידוע שהתפלין הן מוחין.
והעומר הוא הכלי והמדה כמ"ש (שמות טז, לו) "והעמר עשירית האיפה הוא", וע"כ הכוונה בספירת העומר הוא שצריך להכין כלי כדי שישרה עליו האור האלהי בשבועות, בחינת מתן תורה הפרטי והכללי. והנה ע"י שהאדם מטהר מדותיו ומחשבותיו ומצמצם את עצמו מה לעשות ומה לא לעשות מכשיר את כליו, והעומר היה צריך להיות מנופה בי"ג נפה (מנחות סו). והנה נפה בגימטריא 135 עולה ע"ב + ס"ג שהם חכמה ובינה, הנקראים "קברות התאוה", שכן אם האדם מתבונן על התאוות והיצרים בחכמה ובינה הרי הוא קובר אותם, שכן (סוטה ג') "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות".
עיקר העבודה בהכנת הכלי היא להתחבר אל הנקודה הפנימית שלו שאליה לא מגיע כל רע וְרֶשַע כמו שלימד הבעש"ט הקדוש "עוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" שיש בכל יהודי "עוד מעט" – נקודה פנימית טהורה שאליה לא מגיע כל רשע, ואם יזכה להתבונן ולהתחבר לנקודה זו, "והתבוננת על מקומו" של רשע – ואיננו.
והנה "עוד מעט ואין רשע" ראשי תיבות עומר.
ואם כן ג' מצוות אלה בחינת כלי, אור פנימי ואור מקיף מהוים בחינת שלימות ונעשים שלושתם בימי העומר.
הערת המגיה: ובשתילי זתים לגאון הגדול דוד משרקי ז"ל כתב: ושמעתי דשש מצוות הן שברכתן מעומד וסימנם על"ץ של"ם היינו עומר, לבנה, ציצית, שופר, לולב, מילה, כי באלה כתוב "לכם", ואנו לומדים בגזירה שווה מ"לכם" הכתוב גבי העומר. עכ"ל. ולא הזכיר שם תפילין כי לשיטת הספרדים תפילין דיד מניחים מיושב, והנה יש לתת טעם גם לאלה, והנה שופר ולולב, אינם שייכים לזמן זה של העומר, וגם מילה עושים רק אם מתחייבים, אבל ברכת לבנה מתחייבים לפחות פעם אחת בימי העומר, ונלע"ד שהיא תיקון הנוקבא, בעוד שמצוות עצ"ת הם תיקון ז"א.

סוד הסכת ושמע

מצות ספירת העומר היא אחת משמונה מצוות הנעשות בפה, שאמרו בהן חכמים שצריך לעשותן במעומד. ואלו הן: הלל, ספר תורה (קריאה בספר), כהנים לדוכן, תפילת שמונה עשרה, וידוי מעשרות וביכורים, שופר, מגילה, וספירת העומר.
וסימנן – הסכת ושמע. שמונה אותיות שבשתי התיבות, סימנים של נוטריקון למצוות הנ"ל. הלל, ספר תורה, כהנים, תפילה, וידוי, שופר, מגילה, עומר.
הסכת – לשון הקשבה מתוך מורא של כבוד. ושמע – והשמע דברים לפני קונך ולפני הציבור.
ואם כן מצות העומר נעשית באומר, ויש פה רמז על החלפת כתנות עור בכתנות אור, שהרי במתן תורה היו אמורים להגיע לדרגת אדה"ר לפני החטא כמ"ש: "אני אמרתי אלהים אתם", כיון שחטאו בחטא העגל "אכן כאדם תמותון", ונלע"ד שלזכר זה ציותה התוה"ק לעשות ספירת העומר באומר.

קצת דינים של ספירת העומר

נהגו הספרדים לספור אחר עלינו לשבח, משום שכל הקהל נמצאים בבית הכנסת ו"ברב עם הדרת מלך", כפי שמצינו בענין קצירת העומר שהיה נקצר בעסק גדול כדתנן כל העיירות הסמוכות מתכנסות לשם וכו'
ומברכים קודם הספירה, "אשר קדשנו במצותיו וציונו על ספירת העומר". ובזמן הזה זוהי מצוה דרבנן, והוא לאו "דלא תסור מדבריהם ימין ושמאל" (וזה מתבטא בעומר, שתלמידי רבי עקיבא מתו בזמן זה משום שלא נתנו כבוד זה לזה). צריך שיכוין האדם בספירה זו לטהר עצמו ומחשבותיו להיות מוכן ומעותד ליום החמישים שניתנה בו התורה הקדושה, וכן עשו כאשר יצאו ממצרים מתוך כור הברזל שהיו מוטבעים באותה טומאה עצומה – ערות מצרים וכמעט ושקעו בחמישים שערי טומאה שגם "את זה לעומת זה עשה האלהים". וכח הטומאה היה שולט בהם ונעשו תחת רשותו, וזה שאמרו: "אילו לא הוציא אותנו הקדוש ברוך הוא משם עדיין אנו ובני בנינו משועבדים לפרעה", מן הטעם הזה שגברה בהם כח הטומאה ונעשו תחת רשותה והקדוש ברוך הוא בכחו הגדול ובזכרו את ברית אבותינו, נטה את זרועו להוציא ישראל מביניהם ומכח הטומאה שלהם, וזהו שעשה שפטים בהם ובאלהיהם וְקְרבַנוּ לפני הר סיני ונתן לנו את תורתו, וכדי שנזכור זה החסד הגדול ציונו שנספור בכל שנה אלו החמישים יום מיום יציאתנו ממצרים עד יום מתן תורה, ויום היציאה אינו מן המנין כי מקצתו עדיין היו ביניהם, ויום החמישים גם אינו מן המנין כי הוא קודש עליון ואין לנו אחיזה בה, ובכל יום שאנו באים במספר מכוונים בו לצאת משער אחד של טומאה ולהכנס בשער של טהרה בהטהר לבבנו ומחשבותינו במעשינו הטובים.
וכן ראוי שלא להסתפר באלו הימים אלא לגדל פרע כל זמן שהטומאה נמצאה אתנו, והם כדמיון האשה היושבת על נדתה שבעה ימים במספר ותתרצה בעיני בעלה ועיניה תלויות לאותו יום אשר תזכה להיות לה נחת רוח עם בעלה, כן עינינו תלויות ליום החמישים שנשמח עם נותן התורה ועם תורתו, שאין שמחה כשמחת התורה שאין אחריה תוגה והיא עומדת לעד לעולם. וצריך שיהיה זהיר שלא יאבד יום אחד בלי ספירה, ויספור אותו בזמנו הראוי לו, ואם שכח יום אחד ולא ספר בטלה כל הספירה כולה.
ונוהגים שאחרי הספירה אומרים למנצח בנגינות שיש בו מ"ט תיבות (מלבד הכותרת למנצח בנגינות מזמור שיר) כמנין ימי הספירה, ואומרים תפילת "אנא בכח" שבה 42 תיבות ועם הכוללים הרי מ"ט.
וכתב בספר "הנהגות צדיקים" (מנהגים טובים וקדושים מרבי אברהם גאלאנטי) כל לילי ספירת העומר מכונים בכל לילה תיבה אחת ממזמור "אלהים יחננו", שיש בו מ"ט תיבות ואות אחת שבפסוק "ישמחו ויראו", שבכל לילה כשקורין מזמור זה אחר ספירת העומר כשמגיעין לאותה תיבה, שהיא כנגד אותה הלילה מרימים קול באותה תיבה להורות כי תיבה זו היא של לילה זו, ויש קבלה בידם שמי שמכוין בזה לא ינום לילה אחת בבית האסורים אפילו שיהיה אסור בדיני נפשות.

קטע מתוך הסט באתי לארמוני כרך מועדים.

 

קבר האריז"ל בצפת

האריז"ל הקדוש רבי יצחק לוריא אשכנזי

רבי יצחק לוריא בן שלמה (1534 - 1572) מכונה האר"י הקדוש (ראשי תיבות של: אשכנזי רבי יצחק, האלקי רבי יצחק, האדון רבי יצחק, אדוננו רבי יצחק) – גדול מקובלי צפת במאה ה-16 והוגה שיטה חדשה בקבלה. תלמידיו נקראו אחריו גורי האר"י.

 עד גיל 36 חי בבית דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה ממונה על המכס במצרים והיה סמוך על שולחנו, שם הגה בספר הזוהר, עד שנגלה אליו אליהו הנביא והורה לו לעלות לארץ ישראל. לקראת פטירתו של הרמ"ק, הוא הורה לתלמידיו, שממשיכו יתגלה בלוויתו, בתור מי שיראה עמוד של אש ההולך אחר מיטתו. אותו אחד היה האר"י שבא באותה תקופה לצפת וטרם נודע בציבור. מאז החל ללמד מספר מצומצם של תלמידים כשהבכיר שבהם הוא רבי חיים ויטל את כל אשר הוא יודע, כאשר הוא מסביר כי לשם כך הגיע לעולם וזה כל יעודו בחייו. בגניזה בקהיר נמצאו תעודות מהן עולה כי האר"י התפרנס ממסחר בתבלינים. האר"י הגיע לצפת בשנת1570 (שנת ה'ש"ל) ובמשך שנתיים חי שם עד שבתאריך ה' באב ה'של"ב (שנת 1572) הוא נפטר והוא בן 38. הוא עלה לצפת עם אשתו ושתי בנותיו, שנישאו שם. האחת, עכסה, לר' שלמה סאגיס, ראש ישיבה בצפת ורבו של המהרי"ט, בנו של הרב משה סאגיס והשנייה לבנו של מרן - ר' יוסף קארו.

באחת ההקדמות בספר עץ החיים מתאר הרב חיים ויטאל את האר"י כך:

"לא היה מי שישיג חכמה זו על אמתתה כמוהו כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות ע"כ דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס ומעשה בראשית ומעשה מרכבה בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים והיה מדבר ברוחות מהגלגולים רוח טוב ורוח רע והיה מכיר בריח הבגדים כמו אותו ינוקא דפ' דברים ובעופו' אלמים ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו ואחר כך מסירהו והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף ובבתי הקברות ובעלותן בכל ערב שבת לגן עדן והיה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא והיו מגלין לו רזי תורה וגם היה יודע חכמת הפרצוף ושרטוטי הידיים ופתרון חלומות על אמיתתם ובגלגולים ישנים וגם חדשים והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה והיה מלמד פירוש שורש נשמתו והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב והיה נותן לכל א' ואחד תיקון כפי הבחירה המיוחדת או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדה"ר והיה יודע כמה טעיות נפלו בספרים והיה יודע להכות בסנורים והיה יודע כל מה ששנו החברים והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענוה ויראת ה' ואהבת ה' ויראת חטאו וכל מדות טובות ומעשים טובים היה בו וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו ועיני ראו ולא זר וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה וזהו הביאו לידי רוח הקודש והיה אליהו נגלה לו תמיד."

לפי דעת המקובלים, חזר בגלגול בדמותו של ר' שלום שרעבי (הרש"ש):

"הנה מצינו לגדול בתורה וחסידות, המפורסם בקבלה, רב שר-שלום שרעבי, אשר אמרו עליו כי הבטחה שהבטיח רבנו הארי לתלמידיו כשהיה טובל בתוך הטבילה כשהוליכוהו לקברו, שאמר להם: אם תזכו, אבוא אליכם פעם אחרת! כי בא להם הרב הארי בגילגול ברבנו שלום שרעבי זיע"א."  ("תוכחת חיים" להרב ר' חיים פלאג'י).

תורתו של האר"י מובאת בעיקרה בספר עץ חיים וכמו כן לוקטו דברי תורתו של האר"י על ידי בנו של רח"ו - רבי שמואל ויטאל בסדרה של שמונה ספרים הידועה בשם "שמונה שערים" המסודרים כהסבר על תורת הגלגולים ופירוש על התורה ומאמרי חז"ל וכמו כן פירוש על התפילות ועל הכוונות שיש בכל מצווה.

מקום קבורתו בבית העלמין העתיק בצפת, בסמוך לקברי רבו הרמ"קהמבי"טהרדב"ז, רבי שלמה אלקבץ, רבי אלעזר אזכרי ובנו רבי משה.

חלק מספרי האריז"ל כמו כן תוכלו למצוא עוד בקטגוריית ספרי האריז"ל

 

Facebook Iconבקר באתר הוידאובקר באתר הוידאוfacebook like button