רבי שמעון בר יוחאי רשב"י ל"ג בעומר

18/05/2014

ב:מאמרים

2 comments

שתף ב

רבי שמעון

יום פטירתו של רשב"י והוא יום שמחה

כותב ספר התודעה וזת"ד: מסורת קבלה היתה מדור דור שיום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי – ל"ג בעומר היה. ויום פטירתו נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ על ידי הסודות הטמירים שגִּלה לתלמידיו באותו יום ושנכתבו בספר הזוֹהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שענינים נשגבים אלה נתגלו לבריות. והיה היום הזה לו ולתלמידיו שהיו אתו, כיום ההילולא, כלומר, כיום שהחתן שמח בחופתו. והיה אותו היום ארוך משאר כל הימים ולא שקעה שמשו עד שגִּלה כל מה שנִּתנה לו רשות לגלות, אז נתן רשות לַשֶּׁמש שתשקע. שקעה השמש, יצאה נשמתו של ר' שמעון בר יוחאי ועלתה למרום. ומן הטעם הזה נהגו שמחה ביום זה, אף על פי שיום מיתת צדיקים הוא יום תענית, אלא שכך היה רצונו של ר' שמעון בר יוחאי וכך הנהיגו הקדמונים שיעשו את יום פטירתו יום שמחה כל השנים, כשם שהיה אז.
וכבר היתה נהוגה הדלקת הנרות בעסק גדול על קבר רשב"י בל"ג בעומר עוד מימים קדמונים, ורבנו עובדיה מברטנורא במכתבו לאחיו משנת רמ"ט, כך הוא כותב: 'בי"ח באייר יום מיתתו (של רשב"י), באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד':
משהופיע האר"י הקדוש וגדולי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שהיו להם עשר ידות בחכמה זו הנסתרה, הם למדו את העם גודל מעלת השמחה בהילולא זו, ואחריהם באו גדולי החסידות תלמידי הבעש"ט שהלכו בעקבות המקובלים, וכך נעשה ל"ג בעומר יום שהכל מעלים את זכר התנא האלהי רשב"י ומתפללים שזכותו תעמוד לכל ישראל ואורו יאיר בכל גבולותיהם.

מנהג ל"ג בעומר להדליק נרות אבוקות ומדורות

יום הסתלקותו של התנא האלהי, מרובה אור היה יותר משאר הימים, ככתוב באדרא זוטא. מכאן המנהג שמרבים בנרות ביום זה בבתי כנסיות ועוסקים לאורם בתורתו, מספרים בשבחו ומזמרים זמירות שתקנו לכבודו, ולומדים ב'אדרא זוטא' שמספר הזֹּהר הקדוש:
והיו מגדולי החסידות שעשאוהו יום טוב ממש. לבשו בגדי חג וערכו 'שלחן' ואמרו עליו דברי תורה, כמנהגם בשבת ויום טוב.
הרבי ר' ברוך ממזיבוז' נכדו של הבעש"ט, היה נוהג לעשות בל"ג בעומר של כל שנה שמחת סיום של לימוד בספר הזוהר, ומשנעשה הסיום לקחוֹ לספר הזוהר בידו ורקד עמו כמה שעות רצופות בהתלהבות ובדבקות עצומה, והיה לו יום זה מעין שמחת תורה.
הרב ר' חיים בן עטר, בעל 'אור החיים', היה פעם אחת בהילולא. וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו, וכל הדרך היה גועה וצועק: 'היכן אני השפל נכנס – למקום אש להבה שלהבת קֹדש וכל פמליא של מעלה וכל נשמות הצדיקים'; ובעת ההילולא היה שמח שמחה גדולה.
אף החיד"א בספרו 'מורה באצבע' מציֵּן: יום ל"ג בעומר ירבה שמחה לכבוד רשב"י זי"ע, כי הוא יום ההילולא דיליה, ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה. ויש מי שנוהג לעשות הלימוד בליל ל"ג בעומר בי עשרה, ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזהר ואדרא זוטא, והוא מנהג יפה.
ר' יוסף סופר, שעלה ארצה בשנת תקכ"ה מספר בספרו 'עדות ביהוסף': 'שלש פעמים בשנה הולכים מכל המקומות של ארץ ישראל על קברו: באלול, בניסן, ופעם שלישית בל"ג בעומר, וזאת נקראת הילולא דרשב"י. ויש להם קבלה מקדמת דנא שבאותו היום צריכים לשמוח ולעשות סעודות גדולות בתופים ובמחולות':

שבחי רבי שמעון בר יוחאי

מי הוא פני האדון הוי"ה? – זה רשב"י

כותבהזוה"ק (ח"ב לח) וזת"ד: באו רבי חייא ורבי יוסי השתטחו לפניו ונשקו ידיו, ובכו ואמרו, החקיקות העליונות והתחתונות, זוקפים ראשם בגללך. (חמישים שערי בינה שהם החקיקות שחקקה בהם החכמה זוקפים ראשם בזכותך שכולם מקבלים שפע והארה בזכות תורתך) עשה הקב"ה ירושלים למטה כמו של למעלה, עשה חומות העיר הקדושה ושעריה, מי שבא לא בא עד שלא יפתחו השערים, מי שעולה לא עולה עד דיתקנו מדרגות החומות, מי יכול לפתוח שערי העיר הקדושה? ומי יכול להתקין מדרגות החומות? זה רבי שמעון בר יוחאי שהוא פתח שערי סודות החכמה (דהיינו רשב"י בהקדמותיו לסתרי תורה הוא פותח את את שערי החכמה ומתרץ את כל הקושיות בתורה, כי רשב"י בדורו היה מקור חכמה כעין משרע"ה בדורו כי לו לבדו ניתנה הרשות לגלות סודות תורה בגלוי, ועל ידו זכו להשיג כל חכמי הדור), והוא התקין דרגות עליונות, וכתוב: (שמות לד כג) "יראה כל זכורך את פני האדון יהוה", מהו פני האדון יהו"ה? זה רבי שמעון בר יוחאי, שמי שהוא זכר מן הזכרים צריך לְהֵרָאוֹת לפניו!! עכל"ל.
ולכאורה נראים הלשונות האלו והשבחים בצורה מוגזמת ח"ו כמנהג עוע"ז שהיו מתייחסים לכהניהם כע"ז והדברים צריכים ביאור.
כתיב: בגמרא (ברכות ל"ב) לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר יתפלל. מנא לן ממשה שנאמר: (דברים ג כד) "אתה החילות", ואחר כך (דברים ג כה) "אעברה נא".

ונודע מדברי האריז"ל כי בזכות סידור השבח הזה נעשה עיקר הורדת השפע והברכה לכל באי עולם, שאחר התפילה נמשך מלמעלה למטה הברכה והשפע על ידי צינורות השפע המושפעים והולכים ממדה אל מדה בבחינת מקבלין דֵין מן דֵין והכל כשהן מתיחדין אחד אל אחד, דהיינו המטרה לגרום לקב"ה שהוא באין ערוך לתחתונים להשפיע לכל העולמות, כך שבחו חכמים את רשב"י שהיתה מעלת תורתו מהם באין ערוך כדי שישפיע מאור תורתו.

ומזה נבין גם מש"כ בזוה"ק (ח"ב פ"ט:) שגילה רשב"י לחבריא סודות התורה, ואח"כ שיבחו את דברו מאוד ואיך נמשך מאתו טובה רבה לכל בני דורו, ואמרו: "וי לדרא כד יפוק מר מעלמא" (אוי לדור כשיצא אדונינו מן העולם), והוא דבר תמוה משום שנראה כחוסר דרך ארץ לדבר ככה לרבו.
אלא שצריך להבין שגם לצדיק צריך זמן על מנת להגיע לשיא תיקונו ולממש את הטמון בו בכח, והנה שהצדיק יסוד עולם בתחילת דרכו עדיין לא נתעלה כל כך למדרגה גדולה, ועדיין רצונו ושכלו ומחשבתו שורה בעולם זה, אז כל זה העולם מקבל מאתו שפע והשגה וכל טוב, משא"כ כשנסתלק מזה העולם לעולם שלמעלה ממנו, א"כ אינו יכול להשפיע על בני דורו שפע והשגה, כי איננו בזה העולם כלל, וזהו שאמרו וי יהא לדרא כד יפוק מר מעלמא, לא שכיונו על מיתתו, אלא רצו שכאשר יתעלה למדריגה גדולה עד שיצא במחשבתו ונשמתו מזה העולם, אז יהיה רעה לדור. והנה רשב"י זכה להיות משפיע גדול, למרות שהוא מעיד על עצמו (גיטין סז) אמר רבי שמעון לתלמידיו: בניי שְנוּ מדותי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא. ופרש"י: שנו מדותי – למדו תורתי. שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע – בחרתים ותרמתים מתוך עקרי משניותיו של ר"ע והיינו ברירה אחר ברירה.

ויוצא מכך שרבי שמעון מעיד על עצמו שהוא 2% מרבי עקיבא (תרומה עין בנונית אחד מחמישים הוה) ובכל אופן הורדה תורת הסוד בעיקר על ידי רשב"י, וצריך להבין עפ"י מש"כ האריז"ל (שער הגלגולים – הקדמה כו) והנה רשב"י ע"ה הוא בחינת היסוד עצמו, שממנו יצאו אותם העשרה טיפין (שהם תלמידיו המובהקים המוזכרים באדרא), ולכן הוצרך ללמדם תורה ולתקנם.

ועוד כתב בשער מאמרי רשב"י (פרשת משפטים) דע כי נשמות הצדיקים יש מהם שהם מבחינת אור המקיף ויש שהם מן האור הפנימי וכל אותם שהם מצד האור המקיף יש בהם כח לדבר בנסתרות וסודות התורה דרך כיסוי והעלם גדול כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם והנה רשב"י ע"ה היתה נשמתו מצד האור המקיף ולכן היתה בה כח להלביש הדברים ולדורשן באופן שאף אם ידרשם לרבים לא יבינום אלא מי שראוי להבינם. ולכן ניתן לו רשות לכתוב ספר הזוהר ולא ניתן רשות לרבותיו או לראשונים אשר קדמו לו לכתוב ספר בחכמה הזאת עם היות שודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו אבל הטעם הוא שלא היה בהם כח להלביש הדברים כמוהו וזמ"ש בריה דיוחאי ידע כו' ובזה תבין גודל העלם ספר הזוהר אשר כתב רשב"י שאין כל מוחא ומוחא יכול להבין דבריו.

כי לא תשכח מפי זרעו ס"ת יוחאי

מובא בגמרא (שבת קלח) וזת"ד: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, ואמר רבי שמעון בר יוחאי שלא תשתכח שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו" וכמבואר בזוה"ק (ח"ג קכ"ד) בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא. ועתה בוא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה: כי לא תשכח מפי זרעו סופי תיבות יוחאי ובודאי שלא תשכח מפי זרעו הוא רשב"י. ועוד מרומז שמו בפסוק אחר (דניאל ד') עיר וקדיש מן שמיא נחית ראשי תיבות שמעון.

דייך שאני ובוראך מכירין כוחך

שבחים צנוראים נאמרו על רשב"י בזוה"ק ובגמרא המעידים על עוצם נשמתו, כותבת הגמרא (ירושלמי סנהדרין ו) אמרו רבנן: בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון רבי יוחנן בן זכאי מינה את רבי אליעזר ואת רבי יהושע, ורבי יהושע את רבי עקיבה, ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת רבי שמעון. אמר ישב רבי מאיר תחילה נתכרכמו פני ר' שמעון, אמר לו רבי עקיבה: דייך שאני ובוראך מכירין כוחך

יכול אני לפטור את העולם מן הדין

כותבת הגמרא (סוכה מה) אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני.

(מתוך כרך מועדים באתי לארמוני)

תגובות 2

  1. maor98110 אומר: 27/04/2016

Trackbacks and pingbacks

אין טראקבקים או פינקבקים למאמר הזה

השאר תגובה

Facebook Iconבקר באתר הוידאובקר באתר הוידאוfacebook like button