ספירת העומר – קטע מתוך הסט באתי לארמוני כרך מועדים.

362373

ספירת העומר

ספירת העומר מעומד

כתוב ב"ספר התודעה" ביום השני של פסח יתחיל לספור מן הלילה ספירת העומר, וצריך שלא יאחר, אלא בתחילת הלילה יספור מיד, כמו שלמדו מקצירת העומר "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תחל לספור" (למדך שהקצירה והספירה באין כאחד. "שבע שבתות תמימות תהיינה", אימתי אתה מוצא אותן תמימות בזמן שאתה מונה מבערב) ויספור מעומד כמו שלמדו מ"בַּקָמַה", אל תקרי בקמה אלא בקומה, וראוי לומר אל תקרי מפני שניכר שהכתוב מיותר, שהרי ודאי קצירת העומר אינו אלא בקמה, אלא ודאי שהכתוב בא ללמד על ענין הספירה שהיא בקומה. ועוד למדו בנין אב מכאן, כל מקום שנאמר "לכם" הוא מעומד. ואם ספר כשהוא יושב – יצא, ואינו חוזר וסופר. ויש נותנים סימן לספירת העומר שהיא במעומד: עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד. עצת – נוטריקון: עומר, ציצית (עטיפת הטלית), תפלין (לספרדים הנחת תפילין של ראש) – לעולם תעמוד.

ונלע"ד לתת טעם למה ג' מצוות אלו כמבואר בטבלה:

ענינה עפ"י פנימיות המצוה
אור מקיף ציצית
מוחין, אור פנימי תפילין

כלי

עומר

הנה ידוע שטלית היא אור מקיף כמ"ש הרש"ש (נהר שלום טז:) וז"ל: טלית הוא אור המקיף הגדול החיצון המקיף לכל כללות ז"א (טלית קטן כנגד העיבור, וטלית גדול כנגד היניקה עיין עוד דברי שלום לרב עפגין עמ' קס"ב), והתפילין הוא בחינת המשכת המוחין (עיין "באתי לארמוני" ח"ה עמ' קכ "תכלית התפילין לחבר מח עם הלב", וכן שם בעמ' קכו "שי"ן של שלושה ושל ארבעה ראשים") וכמ"ש האריז"ל (שער הכוונות – דרושי תפילין דרוש ה) בחינת התפילין הם הארת המוחין אחר שנכנסו בפנים ויצאו לחוץ בסוד אור מקיף וכפירוש הגר"א לספרא דצניעותא – פרק א וידוע שהתפלין הן מוחין.
והעומר הוא הכלי והמדה כמ"ש (שמות טז, לו) "והעמר עשירית האיפה הוא", וע"כ הכוונה בספירת העומר הוא שצריך להכין כלי כדי שישרה עליו האור האלהי בשבועות, בחינת מתן תורה הפרטי והכללי. והנה ע"י שהאדם מטהר מדותיו ומחשבותיו ומצמצם את עצמו מה לעשות ומה לא לעשות מכשיר את כליו, והעומר היה צריך להיות מנופה בי"ג נפה (מנחות סו). והנה נפה בגימטריא 135 עולה ע"ב + ס"ג שהם חכמה ובינה, הנקראים "קברות התאוה", שכן אם האדם מתבונן על התאוות והיצרים בחכמה ובינה הרי הוא קובר אותם, שכן (סוטה ג') "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות".
עיקר העבודה בהכנת הכלי היא להתחבר אל הנקודה הפנימית שלו שאליה לא מגיע כל רע וְרֶשַע כמו שלימד הבעש"ט הקדוש "עוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" שיש בכל יהודי "עוד מעט" – נקודה פנימית טהורה שאליה לא מגיע כל רשע, ואם יזכה להתבונן ולהתחבר לנקודה זו, "והתבוננת על מקומו" של רשע – ואיננו.
והנה "עוד מעט ואין רשע" ראשי תיבות עומר.
ואם כן ג' מצוות אלה בחינת כלי, אור פנימי ואור מקיף מהוים בחינת שלימות ונעשים שלושתם בימי העומר.
הערת המגיה: ובשתילי זתים לגאון הגדול דוד משרקי ז"ל כתב: ושמעתי דשש מצוות הן שברכתן מעומד וסימנם על"ץ של"ם היינו עומר, לבנה, ציצית, שופר, לולב, מילה, כי באלה כתוב "לכם", ואנו לומדים בגזירה שווה מ"לכם" הכתוב גבי העומר. עכ"ל. ולא הזכיר שם תפילין כי לשיטת הספרדים תפילין דיד מניחים מיושב, והנה יש לתת טעם גם לאלה, והנה שופר ולולב, אינם שייכים לזמן זה של העומר, וגם מילה עושים רק אם מתחייבים, אבל ברכת לבנה מתחייבים לפחות פעם אחת בימי העומר, ונלע"ד שהיא תיקון הנוקבא, בעוד שמצוות עצ"ת הם תיקון ז"א.

סוד הסכת ושמע

מצות ספירת העומר היא אחת משמונה מצוות הנעשות בפה, שאמרו בהן חכמים שצריך לעשותן במעומד. ואלו הן: הלל, ספר תורה (קריאה בספר), כהנים לדוכן, תפילת שמונה עשרה, וידוי מעשרות וביכורים, שופר, מגילה, וספירת העומר.
וסימנן – הסכת ושמע. שמונה אותיות שבשתי התיבות, סימנים של נוטריקון למצוות הנ"ל. הלל, ספר תורה, כהנים, תפילה, וידוי, שופר, מגילה, עומר.
הסכת – לשון הקשבה מתוך מורא של כבוד. ושמע – והשמע דברים לפני קונך ולפני הציבור.
ואם כן מצות העומר נעשית באומר, ויש פה רמז על החלפת כתנות עור בכתנות אור, שהרי במתן תורה היו אמורים להגיע לדרגת אדה"ר לפני החטא כמ"ש: "אני אמרתי אלהים אתם", כיון שחטאו בחטא העגל "אכן כאדם תמותון", ונלע"ד שלזכר זה ציותה התוה"ק לעשות ספירת העומר באומר.

קצת דינים של ספירת העומר

נהגו הספרדים לספור אחר עלינו לשבח, משום שכל הקהל נמצאים בבית הכנסת ו"ברב עם הדרת מלך", כפי שמצינו בענין קצירת העומר שהיה נקצר בעסק גדול כדתנן כל העיירות הסמוכות מתכנסות לשם וכו'
ומברכים קודם הספירה, "אשר קדשנו במצותיו וציונו על ספירת העומר". ובזמן הזה זוהי מצוה דרבנן, והוא לאו "דלא תסור מדבריהם ימין ושמאל" (וזה מתבטא בעומר, שתלמידי רבי עקיבא מתו בזמן זה משום שלא נתנו כבוד זה לזה). צריך שיכוין האדם בספירה זו לטהר עצמו ומחשבותיו להיות מוכן ומעותד ליום החמישים שניתנה בו התורה הקדושה, וכן עשו כאשר יצאו ממצרים מתוך כור הברזל שהיו מוטבעים באותה טומאה עצומה – ערות מצרים וכמעט ושקעו בחמישים שערי טומאה שגם "את זה לעומת זה עשה האלהים". וכח הטומאה היה שולט בהם ונעשו תחת רשותו, וזה שאמרו: "אילו לא הוציא אותנו הקדוש ברוך הוא משם עדיין אנו ובני בנינו משועבדים לפרעה", מן הטעם הזה שגברה בהם כח הטומאה ונעשו תחת רשותה והקדוש ברוך הוא בכחו הגדול ובזכרו את ברית אבותינו, נטה את זרועו להוציא ישראל מביניהם ומכח הטומאה שלהם, וזהו שעשה שפטים בהם ובאלהיהם וְקְרבַנוּ לפני הר סיני ונתן לנו את תורתו, וכדי שנזכור זה החסד הגדול ציונו שנספור בכל שנה אלו החמישים יום מיום יציאתנו ממצרים עד יום מתן תורה, ויום היציאה אינו מן המנין כי מקצתו עדיין היו ביניהם, ויום החמישים גם אינו מן המנין כי הוא קודש עליון ואין לנו אחיזה בה, ובכל יום שאנו באים במספר מכוונים בו לצאת משער אחד של טומאה ולהכנס בשער של טהרה בהטהר לבבנו ומחשבותינו במעשינו הטובים.
וכן ראוי שלא להסתפר באלו הימים אלא לגדל פרע כל זמן שהטומאה נמצאה אתנו, והם כדמיון האשה היושבת על נדתה שבעה ימים במספר ותתרצה בעיני בעלה ועיניה תלויות לאותו יום אשר תזכה להיות לה נחת רוח עם בעלה, כן עינינו תלויות ליום החמישים שנשמח עם נותן התורה ועם תורתו, שאין שמחה כשמחת התורה שאין אחריה תוגה והיא עומדת לעד לעולם. וצריך שיהיה זהיר שלא יאבד יום אחד בלי ספירה, ויספור אותו בזמנו הראוי לו, ואם שכח יום אחד ולא ספר בטלה כל הספירה כולה.
ונוהגים שאחרי הספירה אומרים למנצח בנגינות שיש בו מ"ט תיבות (מלבד הכותרת למנצח בנגינות מזמור שיר) כמנין ימי הספירה, ואומרים תפילת "אנא בכח" שבה 42 תיבות ועם הכוללים הרי מ"ט.
וכתב בספר "הנהגות צדיקים" (מנהגים טובים וקדושים מרבי אברהם גאלאנטי) כל לילי ספירת העומר מכונים בכל לילה תיבה אחת ממזמור "אלהים יחננו", שיש בו מ"ט תיבות ואות אחת שבפסוק "ישמחו ויראו", שבכל לילה כשקורין מזמור זה אחר ספירת העומר כשמגיעין לאותה תיבה, שהיא כנגד אותה הלילה מרימים קול באותה תיבה להורות כי תיבה זו היא של לילה זו, ויש קבלה בידם שמי שמכוין בזה לא ינום לילה אחת בבית האסורים אפילו שיהיה אסור בדיני נפשות.

קטע מתוך הסט באתי לארמוני כרך מועדים.

 

השאר תגובה

Facebook Iconבקר באתר הוידאובקר באתר הוידאוfacebook like button