סוד נתן הבבלי ומעשה התינוקות – ספירת העומר – באתי לארמוני

ספירת העומר

סוד נתן הבבלי ומעשה התינוקות – ספירת העומר – באתי לארמוני

ולאור הקדמות אלו נבין מעשה בגמרא (שבת קלד) וזת"ד: אמר אביי אמרה לי האֵם: תינוק זה שהוא אדום הרי זה משום שעדיין לא נבלע בו הדם, שימתינו לו עד שיבלע הדם וימולו אותו, וכן אם תינוק ירוק (חיור) ועדין לא נכנס בו דמו שימתינו עד שיבוא בו דמו וימולו אותו, וכן שנינו בבריתא, אמר רבי נתן הבבלי: פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאה לפני אשה שמלה את שני בניה ומתו, שלישי הביאתו לפני וראיתי שהוא אדום, (פרש"י: שכל דמו מצוי בין עור לבשר, וכשמוהלין אותו יוצא כל דמו) אמרתי לה: המתיני עד שיבלע דמו, המתינה עד שיבלע דמו ומלה אותו וחיה, והיו קורים לאותו התינוק רבי נתן הבבלי "על שמי". שוב פעם הלכתי למדינת קפוטקיא ובאה אשה אחת כנ"ל שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא ירוק הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית (כלומר שהוא מחוסר דם ויש בו תרתי לגריעותא, אחד שאם נימול לא יצא ממנו דם ברית, והטפת דם ברית מצוה, כדכתיב: (זכריה ט) "גם את בדם בריתך, ועוד שמסוכן הוא שלא נוצר בו עדיין דם. אמרתי לה) המתיני לו עד שיפול בו דמו והמתינה לו ומלה אותו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי.

והנהמבאר האריז"ל בשער הכוונות והרמ"ע מפאנו כי הגמרא הזו רומזת לענין העומר, כי "הבבלי" גימטריא 49 כימי ספירת העומר. ישראל במצרים היו בחינת "גוי בקרב גוי", דהיינו כתינוק במעי אמו (וראה באריכות ב"באתי לארמוני" ח"ב עמ' ז-יג "גלות מצרים בסוד העיבור") התינוק הירוק – הוא תינוק חסר דם כמו שהיו ישראל במצרים, שהמצרים כביכול מצצו מישראל את כל דמם, וזה סוד מה שפרעה הרשע היה רוחץ גופו בדם שלוש מאות תינוקות בכל יום להרפא מצרעתו.

והנה בערב פסח הוריד הקב"ה הארות עצומות על ישראל בבחינת "פסיחה" (כפי שביארנו לעיל במאמר פסח – פסיחה בבחינות העש"ן) וזה סוד התינוק האדום שיש בו בו הרבה דם – שפע, שעדיין לא נבלע בגופו – כלים, והנה כל ימי העומר עד מתן תורה (שהוא בחינת הברית בין ישראל לקב"ה) דרושה המתנה להבלעת דמו, (כדי שיכינו ישראל את ה"כלים" שלא יפגעו מהברית וימותו, שהרי גם כך פרחה נשמתן עם כל דיבור של הקב"ה אלא שהיה להם זכות שהקב"ה החייה אותם בטל תחיה עיין שהש"ר ו,ג), כמו שקרה לשני התינוקות לפניו, ונלע"ד ששני התינוקות לפניו הם רמז לאדה"ר ונח שעליהם כתיב בחז"ל, שהייתה ראויה תורה להינתן על ידם, אלא שמתו ולא זכו לקבלה אלא תולדותיהם.

על אדם הראשון כתיב במדרש (ב"ר כד, ה) וזת"ד: אמר רבי יהודה ב"ר סימון: ראוי היה אדם הראשון שתינתן תורה על ידו. מהיכן מוכיח זאת? זה ספר תולדות אדם (דהיינו זה הספר הידוע, התורה) אמר הקב"ה: יציר כפי ואיני נותנה לו? חזר הקב"ה ואמר: שש מצוות נתתי לו ולא היה יכול לעמוד בהן והיאך אני נותן לו תרי"ג מצוות – רמ"ח מצוות עשה, ושס"ה לא תעשה. (ושוב חזר הקב"ה ואמר) ויאמר לאדם (לאדם נוטריקון לא – אדם, דהיינו) לא לאדם אני נותן כי אם לבניו שנאמר: "זה ספר תולדות אדם" (זה הספר שהיה צריך להנתן לאדם ניתן לתולדותיו).

ועל נח כתוב בזוה"ק (ח"ג ריו:) וזת"ד: ועוד העמידו חכמים, שעתיד היה משה לקבל את התורה בדור המבול אלא (לא קיבל אז) משום שהיו רשעים. (וראה ב"כגבר יאזור חלציו" עמ' קע ענין גלגול משה בבשרו של נח בסוד "בשגם הוא בשר", ותשכיל). ועוד בזוה"ק (ח"א נח:) וזת"ד: בוא וראה כיון שנולד נח….עסק בספרו של אדה"ר ובספרו של חנוך והיה עוסק בהם (לדעת איך) לעבוד את ריבונו. ואם כן נח היה תפקידו כמו של אדה"ר וכמותו היה צריך לקבל את התורה אלא שדורו לא היה זכאי ומשום חטאו "וישכר ויתגל בתוך אהלו" ומעשה חם שסירסו וריבעו (עיין בספרי "כגבר יאזור חלציו" עמ' פא) גרם שתינתן התורה בדור כ"ו (אחר שהחל התיקון מדורו של אברהם אבינו, עיין באורך "כגבר יאזור חלציו" עמ' ע')

והנה בשם נתן הבבלי רמוז נ' שערי בינה הכלולים מעשר שהם 500 בגימטריא "נתן". וכן נ' קאי על בחינת 50 שערי בינה, ות"ן בבחינת עשר פעמים שם מ"ה. וקראו אותו על שמי – עולה 450 כמנין עשר פעמים שם מ"ה מראה על התפשטות הדמים בכל עשר ספירותיו. תינוק המכיר את אמו אין נותנים אותו למינקת אחרת מפאת סכנת נפשות (תוספתא נידה פ"ב), והתינוק מכיר את אמו אחרי 50 יום , מכאן שאחרי 50 יום של העומר הקב"ה הוא ה"מינקת" של עם ישראל ולא יתן אותנו ח"ו למינקת אחרת.

 

השאר תגובה

Facebook Iconבקר באתר הוידאובקר באתר הוידאוfacebook like button